אני זוכר לפני מספר שנים שכתבו בעיתונים (כן, אז עוד קראנו עיתונים מנייר) שטיפול אצל פסיכולוג הפך לטרנד חזק במיוחד במדינת תל אביב. ואם פעם שעה שבועית אצל פסיכולוג הייתה סמל סטטוס שהוא MUST, היום המאמן כושר האישי תפס את מקומו. לא בשל ידיעותיו ותבונתו, אלא בעיקר בזכות היכולת שלו להקשיב ולהכיל אתכם, על כל צרותיכם ושמחותיכם. אה כן ויש גם את הקטע של האימון עצמו.

אני מבקש שהפעם תכילו אותי, לפחות ל-2 הדקות שלוקח לכם לקרוא את הפוסט הזה. אולי תצאו חכמים יותר ואולי תגידו שאני מכור, אבל אני בטוח שבפעם הבאה שתצאו לריצה, תזכרו בי ותהנהנו בהסכמה.

אתם כאן למטה והיא שם למעלה
אתם כאן למטה והיא שם למעלה

כולכם מכירים את הקושי שבהתארגנות לקראת ריצה. מה אוכלים בשעות הקודמות לריצה, כמה שותים, באיזה שעה נצא ומה יהיה האקלים בחוץ? נלבש בגדי אימון קצרים ונקפא או בגדים ארוכים ונזיע את החיים? אולי זה הקושי הגדול ביותר, אבל לאחר שיצאתם, הרגליים לוקחות אתכם בכל דרך שתבחרו.

 

זה נהיה מעניין כשאתם מגיעים לחלק בריצה שבו אתם מחשבים את הקילומטרים שנותרו לכם לסוף. במקרה שלי, אני מחשב את כמות העליות והירידות שנותרו. את אורכן ושיפועיהן. מחשב את המקצבים שאתן בכל אחת מהן וכמה כוח נותר לי. ובדיוק ברגע הזה, לפני שאתה מגיע לעלייה הגדולה ביותר, זו שהכי חששת ממנה, כוח הכבידה שפתאום מורגש פי כמה, הדשא הרטוב, האויר הקר מדי, המעיל רוח החם מדי, הנשימה הכבדה, השרירים הכואבים, הכאב בטרפזים וההוא מתחת לצלעות בצד שמאל. פתאום הכל נעלם. פתאום זה רק אתה והעלייה והידיעה שאין לך אופציה אחרת. אתה למטה והיא שם למעלה.

וכך או כך, ויהי מה, אתה צריך להיות שם למעלה יחד איתה. לא משנה כמה קשה, לא משנה כמה תבכה על מר גורלך. יש רק דרך אחת להגיע לשם. ועכשיו תגידו לי אתם, מה אתם נוהגים לעשות?

אז תנו לי לפשט לכם איך אני רואה את הדברים. כי זה די פשוט שחושבים על זה. הנסיון מוכיח שהעלייה הזו שמאיימת עליכם כל כך, זו בדיוק אותה עלייה שמאיימת עליכם בכל פעם מחדש שאתם בוחרים את המסלול הזה. שבגללה אתם שוקלים כל פעם מחדש לשנות מסלול ולא להתקל בה יותר לעולם, אבל איכשהו חזרתם אליה. ואני שואל, עם כל הפעמים שכבשתם את הפסגה הזו, כל פעם מחדש, מדוע אתם עדיין חוששים? אותה עלייה שחרשתם, ניצחתם, פירקתם, חיסלתם. תחשבו על זה לשנייה ותגלו שהיא כבר לא כל כך מפחידה.

האנלוגיה הזו שציירתי לכם, מתאימה לכל שלב בחיים בו תמצאו. ג'וב חדש, אירוע שלא בשליטתכם, משבר כזה או אחר. הדרך היא אותה דרך, אתם למטה והמטרה אי שם למעלה. אתם יכולים להריץ סרטים בראש ולדמיין כמה שזה קשה, לחסל את עצמכם פיזית ומנטלית עוד לפני שבכלל הגעתם לתחילת הדרך, או, שפשוט תשנסו מותניים, תחרקו שיניים ותצאו לדרך, כי יש רק דרך אחת וככל שתקדימו לעשות, ככה תגיעו לפני כולם.

אנשים אומרים לנו כל הזמן לא לחשוב רק על התוצאה, "תהנו מהדרך" הם חוזרים ואומרים. אבל איך אפשר להנות מהדרך כשהיא כל כך תלולה? כשכל הכוחות הפיזיקליים בעולם מנסים להכשיל אתכם וזה רק אתם מול העולם?

אז יכול להיות שלעתים, התוצאה מהנה פי אלף מהדרך עצמה, ויכול להיות שבשביל להשיג תוצאה טובה יותר בחיים האישיים שלכם עליכם לעשות את אותה עלייה מספר פעמים לא מבוטל, ככה אולי בפעם הבאה שתגיעו אליה, תוכלו להסתכל לה בעיניים ולצחוק.

אז מכור או לא, מקווה שהצלחתי להשפיע עליכם לטובה ולו רק להחלטה אחת נכונה.

עומר סבן, צוות Trainer4life